
התשובה לשאלה הזאת היא מצד אחד מאוד פשוטה ומצד שני היא ראויה להסבר מפורט. התשובה הפשוטה היא שכולנו מתמודדים או התמודדנו עם שאלות בעניין המיניות בתקופה זאת או אחרת בחיינו. רבים מאיתנו סובלים מבושה ואשמה בגלל הטעויות שעשינו, ויותר מידיי מתוכנו עוזבים את האמונה בגלל המתח בין האמונה למיניות.
לפעמים גם נראה לי שלמאמינים יש מספיק נושאים חשובים לדבר עליהם. אבל אני גם יודעת שאלוהים קרא לי לכתוב ולדבר על מין ומיניות. למה? כי בעולם של היום, עולם פוסטמודרני עם מדיה חברתית הנגישה לכל ילד בישראל דרך המסכים, איננו יכולים שלא לדבר על מין ומיניות. אין לנו ממה לפחד. אלוהים בחוכמתו ברא אותנו מיניים, וחשוב שנבין את התוכנית שלו בעניין וגם את השקר של האויב שמאוד שמח לראות אותנו נופלים ותקועים בחטא שלנו.
בתור יועצת ומחנכת מינית אני שומעת הרבה שאלות בנושא הזה, ומגיע להן תשובה. שאלות כמו “למה זה לא בסדר לשכב לפני נישואין?”; “מה עם אוננות? הרי זה לא מזיק לאף אחד!”; “למה מין בנישואין לא טוב כמו שחשבתי? הרי חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן?”; “מה לגבי משיכה חד–מינית? האם זה חטא להרגיש אותה?; ומה עם נישואין חד–מיניים? האם הם חטא, גם אם השניים מתחייבים זה לזה?”; “מה עם החבר שלי בבית ספר שחושב שהוא בכלל נולד בגוף הלא נכון והוא בעצם אישה? האם זה אמיתי? ואיך אפשר לעזור לו? האם לא מגיע לו חיים מאושרים?”; “למה אלוהים ברא אותנו כיצורים מיניים ועם חשק מיני?”
כל השאלות האלו דורשות תשובות, אך התשובות האלו אינן פשוטות ומהירות, הן מורכבות וקשורות קשר ישיר למטרה שלשמה נבראנו כיצורים מיניים. ומי יודע הכי טוב את התשובה מאשר הבורא שברא אותנו כאלה?
בעולם סביבנו הדעות על מין ומיניות, אוננות, טרנסג‘נדריזם או נישואין חד־מיניים, משתנות מהר מאוד. מה שפעם היה אסור או שולי, היום הוא מקובל. היום החוויה המינית וסיפוק התשוקות והרגשות המיניים נחשבים לחלק חשוב ביותר מהתבגרות נורמטיבית. המיניות הופכת להיות חלק בלתי נפרד של הזהות ותופסת מקום מרכזי בדימוי העצמי. בגלל זה התנסות מינית, בימינו, נחשבת לחלק הכרחי בהתפתחות, ו“חופש” מיני הפך לסימן של בגרות.
לעומת זאת, בגוף המשיח, אנחנו רק לעיתים מדברים על מין ומיניות, לעיתים בכלל לא או בצורה שלילית בלבד. אנחנו משרטטים לעצמנו קווים וקובעים חוקים כדי “לא ליפול“, ורוצים רק להגיע לחתונה טהורים. כמעט ואין מישהו אחד שמדבר על מטרת המיניות, ובוודאי לא על מה כן לעשות עם המיניות שלנו ואיך לכבד את אלוהים גם דרכה. בראש ובלב שלנו נוצר סוג של הפרדה בין אלוהים לבין המיניות שלנו, ואנחנו אפילו איננו מעיזים לפנות אליו ואל דברו כדי למצוא תשובות אמיתיות, לא רק חוקים.
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם (בר א 27)
מבראשית אלוהים ברא אותנו מיניים, עוד לפני שהחטא נכנס לעולם. הוא ברא אותנו עם גוף ותשוקה, ואמר לנו לדבוק זה בזה, להיות “בשר אחד” ולמלא את הארץ. זה מתחיל שם, בבראשית א ומסתיים בחתונה של השה עם כלתו בסוף ספר ההתגלות.
איננו יכולים להבין את המיניות שלנו ואת מטרתה בלי להבין מה היא משקפת בתוכנית האלוהים. המיניות שלנו כזכר או כנקבה היא מה שמגדירה אותנו כגבר או כאישה, מעוררת אותנו למערכות יחסים ויוצרת בנו את התשוקה לקשר אמיתי עם מישהו. המיניות שלנו איננה עוסקת רק בתשוקה גופנית. הצורך המרכזי במיניות שלנו הוא לא הפורקן המיני בקיום יחסי מין או בסיפוק דרך פעולה מינית כלשהי, אלה המפגש האינטימי עם בן אדם אחר. כולנו זקוקים לאנשים סביבנו שמכירים אותנו ואוהבים אותנו כמו שאנחנו בכל מצב.
החשיבה שהתשוקה המינית שלנו היא כמו רעב או צימאון וחייבת סיפוק, היא טעות. בעוד שאנחנו חייבים לאכול ולשתות כדי לשרוד, איננו חייבים לחוות סיפוק מיני גופני כדי להתקיים או לנהל חיים מלאים ומאושרים. מה שכן, אנחנו חייבים אינטימיות עם אנשים אחרים, ליצור קשרים עמוקים עם אחרים. המיניות שלנו היא יותר מרק החשק המיני שלנו. היא הערוץ שדרכו אנחנו רואים את העולם, נגשים לאנשים אחרים, בונים קשרים ומתנהלים בתוכם. קיום יחסי מין הוא רק חלק מהמיניות שלנו, והמקום שלו בתוך מסגרת של נישואין.
כאמור, בעומק ליבנו כולנו יודעים שהתשוקות המיניות שלנו מצביעות על יותר מאשר פורקן גופני. במיטבו, קיום יחסי המין יכול לתת לנו טעימה זמנית של חוויה עתידית שבעבורה נבראנו – האיחוד העמוק והנצחי עם ה“אחר“, עם אלוהים. רק אז יהיה לנו סיפוק אמיתי ומתמשך. גם אחרי החוויה המינית הכי טובה, עדיין נישאר באותו מקום ונשתוקק לעוד. גם בנישואין טובים מאוד אנחנו עדיין מרגישים את התשוקה הזאת, כי נישואין אינם אמורים ואינם יכולים לספק את מה שרק אלוהים יכול לספק. נישואין הם רק צלם של הדבר האמיתי, הם לא הדבר האמיתי עצמו.
המציאות השמיימית היא המשיח וכלתו. אלוהים מדבר על עצמו כחתן, ועל ישראל ועל הקהילה ככלה. כאשר הוא יחזור אנחנו נהיה סופסוף באמת אחד, החור בלב שלנו יתמלא בהרגשת איחוד נצחי ואמיתי. עד אז אנחנו משתוקקים יחד עם כל הבריאה לבוא האדון.
בלי אלוהים ובלי אמונה אי אפשר להבין את זה. אנשים בלי אמונה מבינים שיש משהו עמוק במיניות שלנו והרבה ספרים נכתבו בנושא, אבל הם חושבים שהמטרה היא שיפור החוויה המינית, היכרות עם העצמי והגשמת החלומות והתשוקות המיניות שלהם. וכדי להגיע לשם, הרבה אנשים מנסים לספק את הצורך שלהם בחוויות מיניות בלתי פוסקות ומשתנות, אך נשארים בחיפוש אחרי עוד.
אם נבין זאת, נגלה מדוע מין מחוץ לנישואין אינו באמת יכול לספק אותנו, ולמה גם בתוך נישואין, יחסי המין אף פעם אינם יכולים להיות דרישה או כלי למניפולציה. קיום יחסי מין הוא מעשה קדוש ונשגב ואינטימי כל כך, אך הוא אינו הדבר היחיד שמספק את הצורך שלנו בקשר עמוק עם מישהו. מטרת החיים שלנו איננה “החתונה“, אלא מטרה עמוקה יותר באיחוד עם האחר, קודם פה עלי אדמות במשפחות שלנו, בגוף המשיח, בנישואין (אם יש) ובסופו של הדבר עם אלוהים. תקופת הרווקות איננה מצב ביניים שממנו צריך לברוח כמה שיותר מהר. הכתובים מדברים על רווקות בצורה מכבדת ומחזקת. נישואין בצלם אלוהים מצביעים על האהבה של אלוהים ועל ההקרבה שלו, על הברית שהוא כרת איתנו והנאמנות שלו לברית הזאת. רווקות בצלם אלוהים מצביעה על התשוקה להתאחד עם החתן הנצחי שלנו, תשוקה שמחכה בסבלנות לרגע שבו יהיה לנו קשר אמיתי ומספק באמת. בחיים האלו אנחנו מתחתנים, בחיים הבאים אין חתונה חוץ מחתונת השה עם כלתו. עד אז כולנו חייבים להתמסר למה שניתן לנו בחיים האלה, נישואין או רווקות.
רק ככה נוכל להבין נכון את ההתמודדות שלנו עם שאלות עמוקות של החיים, עם האתגרים היומיומיים שלנו בתור נשים, גברים, ילדים, אחים ואחיות. איך נוכל, בתור מאמינים, לחשוב ולדבר על הנושאים המורכבים האלו בצורה שמכבדת את אלוהים, אוהבת אנשים, אך לא נרתעת מהאמת, על זה נדבר כבר באתר.
© מא–מין 2025
התשובה לשאלה הזאת היא מצד אחד מאוד פשוטה ומצד שני היא ראויה להסבר מפורט. התשובה הפשוטה היא שכולנו מתמודדים או
בתרבות שבה אנחנו חיים, המין מוגדר כצורך והתשוקות כזהות שלנו. כל אחד מאיתנו פוגש יומיום מסרים שגויים לגבי מיניות ומגדר
נושא המיניות הוא מורכב ואינו נושא שקל לנו לגשת אליו. הסיבה לכך היא שבעולם היום נושא המיניות שווה לנושא הזהות