מה מותר בחדר המיטות?

השאלה הזאת היא עוד שאלה נפוצה בין מאמינים, והיא בהחלט שאלה טובה. למה? כי המיניות שלנו היא חלק מהותי של החיים שלנו (ברא’ א 27). אנחנו מיניים מלידה ועד המוות, ברואים עם צורך להיות בקשר עם אנשים ועם אלוהים. המיניות שלנו חייבת להיות חלק של ההליכה שלנו עם האדון בכל שלב של החיים.

יחד עם זאת, אני רוצה לעודד אתכם לחשוב על המיניות שלנו לא כעל דבר שפועל לפי חוק מוסרי, כלומר האם היא טובה או רעה (למשל להגיד שהיא דבר רע לפני החתונה ודבר טוב אחרי החתונה), אלא כעל דבר טבעי. כל מעשה מיני במחשבות או בהתנהגות שלנו ישפיע על ההליכה שלנו עם האדון ועל מערכת היחסים שלנו עם אנשים אחרים. כלומר, אל תשאלו מה מותר לכם ומה אסור לכם כדי להיות “בסדר”, אלא שאלו מה יועיל, מה מביא כבוד לאלוהים שבצלמו נבראתם.

מיניות שמביאה כבוד לאלוהים שואפת להבין את המטרה שלשמה היא קיימת ועל הדרך לממש אותה. בבסיסה היא באה לידי ביטוי דרך בתוליות בלב ובמעשים בשלב הרווקות (קור”א ז 2-1, טימ ה 2-1), ובשלב הנישואין בנאמנות, כניעה הדדית, שאיפה לדעת זה את זה ובהקרבה (ברא’ ב 25-24, אפס’ ה 22-33). את שני המצבים האלו יש לפרש. איך אפשר להביא כבוד לאלוהים דרך המיניות שלנו בתור רווקים, אלמנים או גרושים, ואיך בנישואין? במאמר הזה אני מתרכזת במיניות בתוך נישואין עם מחשבות מתוך הכתובים וידע מתוך הניסיון שלי כיועצת מינית.

מיניות בנישואין שמכבדת את אלוהים

עלינו לפנות קודם כול לכתובים. מה הם אומרים לנו על מיניות בנישואין? הרבה מאיתנו יודעים שהכתובים מדברים על יחסי מין מחוץ לנישואין, כמו ניאוף או זנות, ואוסרים עליהם. אך הכתובים גם מדברים על מיניות בתוך הנישואין. פסוקים כמו אפסים ה 33-22 מתייחסים לנישואין באופן כללי, אך בגלל שהמיניות הזוגית שלנו היא חלק בלתי נפרד מהנישואין המילים תקפות גם לגביה. פסוקים אחרים מדברים על המיניות באופן ברור וישיר:

“הָאִישׁ יְקַיֵּם אֶת חוֹבָתוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְכֵן גַּם הָאִשָּׁה תְּקַיֵּם אֶת חוֹבָתָהּ לְבַעְלָהּ. הָאִשָּׁה אֵין גּוּפָהּ בִּרְשׁוּתָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ; כֵּן גַּם הָאִישׁ, אֵין גּוּפוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא בִּרְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בִּגְלַל אִי יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר” (קור”א ז 5-3).

גבר אחד ואישה אחת

הפסוקים האלו אומרים לנו הרבה על מיניות בנישואין. ראשית, זוהי מיניות בין גבר אחד לאישה אחת. כל פסוק בכתובים שמדבר על מיניות באופן חיובי מדבר תמיד על שני המינים יחד. כלומר, תמיד מדובר בגבר ואישה. זה מתחיל בבראשית א 27 עם בריאת בני האדם כזכר ונקבה. בבראשית ב 24 אלוהים אומר לגבר לעזוב את המשפחה שלו כדי להתחיל משפחה משלו, משפחה יחד עם אשתו.

גם ישוע וגם שאול השליח מצטטים את הפסוק הזה, כי הוא הפסוק שמייסד את ברית הנישואין בין גבר אחד לאישה אחת. ישוע מקשר אותו להיותנו זכר ונקבה (ברא א 27) שווים כבני אדם, שונים במין שלנו (מתי יט 6-4). ברית נישואין היא בין גבר אחד לאישה אחת.

משמעות הדבר שאין מקום לאף אחד אחר בחדר מיטות שלנו. לא לתמונות, לא לפנטזיות, לא לפורנוגרפיה. מיניות בתוך נישואין היא בין גבר אחד לאישה אחת מההתחלה ועד הסוף. זהו.

אור ירוק משני הצדדים

שנית, מיניות בנישואין היא דבר מאוד הדדי. אין בה דרישות של צד אחד, אלא הדדיות מוחלטת. לאיש יש חובה כלפי אשתו, ולאישה יש חובה כלפי בעלה. איך זה עובד כאשר החשק שלנו שונה מאוד זה מזה? שנינו מכבדים את האחר, נכנעים לאחר. בן הזוג עם החשק הגבוה נכנע גם אם הוא לא מקבל כל פעם את רצונו. בן הזוג עם החשק הנמוך נכנע ומוצא דרך כן להסכים להיות ביחד או לדחות בצורה מכבדת ואוהבת.

ההדדיות הזאת גם תקפה בנוגע למה שעושים או מנסים בחדר מיטות. אם רק אחד רוצה לנסות משהו חדש, והשני לא מוכן – אז לא עושים. לא מתחננים. לא מפעילים לחץ. לא נעלבים. אבל תמיד מותר לשוחח על כך. לכן היו מוכנים לדון ולמצוא פתרון יחד.

חשבו על זה כמו על רמזור: לפעמים התגובה הראשונה לבקשה של בן או בת הזוג היא ברורה – אור אדום. אבל לפעמים אנחנו צריכים לעצור שנייה, לחשוב ואולי נבין שאנחנו עוד לא שם, אך מוכנים להמשיך לדון – אור כתום. לפעמים התגובה היא מיד חיובית או שאחרי קצת מחשבה אנחנו מוכנים לנסות משהו חדש – אור ירוק.

אתם יכולים להשתמש בשפת הרמזור ולומר: “אני על אור כתום. בוא נמשיך לדבר על זה בפעם הבאה”. או “כרגע התחושה שלי היא אור אדום, כי זה נשמע יותר מידי / לא מספיק…” כדי לנסות משהו חדש שני בני הזוג חייבים להרגיש אור ירוק בלב ובמחשבות.

אין נישואין בלי אינטימיות

שלישית, המיניות הזוגית שלנו היא רוחנית. אין דבר כזה זוגיות בלי יחסי מין. למה? כי זה פותח דלתות לשטן. דלתות של תאווה ומשיכה כלפי אנשים מחוץ למערכת הנישואין. אדגיש בהקשר הזה שיחסי מין לא תמיד חייבים לכלול חדירה. יש סיבות רבות שלא מאפשרות חדירה בתקופות מסוימות, ובנוסף יש להתחשב ברצון של שני בני הזוג, כפי שראינו לעיל.

טוב לזוג לבנות מיניות גמישה, רחבה, כיפית ומשתנה שמטרתה היא האינטימיות בין השניים – ערום בלי בושה (ברא’ ב 25), לא חדירה. אינטימיות כזאת גדלה ומתפתחת כאשר אנחנו מבלים זמן בנוכחות מלאה זה עם זה, מגלים יותר זה על זה ומראים יותר מעצמינו.

זוגיות בלי קיום יחסי מין איננה בריאה. בדרך כלל לפחות אחד מבין השניים היה רוצה ומתאכזב כאשר האחר אף פעם לא מוכן. עם הזמן זה יוצר ריחוק שמורגש במערכת היחסים כולה. ומה אם שניהם לא רוצים אינטימיות זה עם זה? זה סימן לבעיות הרבה יותר עמוקות שכדאי לטפל בהן. אלו לא נישואין שמשקפים אלוהים.

מטרתה של מיניות: החיבור עם האחר

דבר אחרון שאפשר להגיד לגבי מיניות זוגית על בסיס הפסוקים שלנו, הוא שמטרתה היא טובת האחר והנאתו למען החיבור בינינו. כלומר, אפילו אם שני בני הזוג מוכנים לנסות דבר כלשהו, אך הדבר אינו משקף את האהבה של אלוהים שתמיד מוכן להקריב את עצמו, אז הדבר אינו מתאים לנישואין של שני מאמינים שרוצים לשקף את אלוהים ולגדול באהבתם זה כלפי זה.

הדבר נכון לגבי כל מה שגורם לכאבים או משתמש בכוח, לגבי כל מה שנכפה על האחר. בדרך כלל רצונות מיניים כאלו מושפעים מפורנוגרפיה או חוויות בעבר שלנו שמחפשות ריגוש על חשבון האחר. זה אולי נשמע מעניין באותו רגע, אך לטווח הארוך זה מזיק לחיבור בין בני הזוג.