
החיים בחברה המערבית העכשווית שבה אנו חיים לצד הרצון לחיות על פי אמות המידה של הכתובים בנוגע למיניות שלנו, הולכים ונעשים קשים ביותר. אנחנו עדים למתירנות בכל מקום סביבנו. התנסות מינית נחשבת לדבר טבעי והכרחי. אפשר לתאר את המצב הזה כמו מצב דמיוני שבו אנחנו חיים באי תענוגות ורוצים לאכול רק בריא אבל על האי הזה הסוכריות גדלות על העצים, השוקולד זורם בנחלים ובמפלים וצ’יפס מטוגן ומושלם מחכה לנו בכל פינה.
ככה נראית המיניות בעולם שלנו. פיתויים מיניים מוצגים בכל פינה – בפרסומות, במשחקי וידאו, ברשתות החברתיות, בחוף הים וברחוב. פורנוגרפיה זורמת חופשי וזמינה 24/7 לכל המבקש אותה ובאנונימיות. המין זמין בלי שעות של חיפוש קשה וארוך בכל מיני מקומות.
לכן רבים מאיתנו תוהים בליבנו ושואלים את השאלה: האם אנחנו באמת צריכים להתכחש לחשק שלנו, לרגשות שלנו ולחכות עד לחתונה כדי לקיים יחסי מין? האם כך נאמר לנו בכתובים? הואיל ולא רבים עוסקים בנושא, רבים תוהים, מתלבטים ונופלים – אני הייתי אחת מהן. אבל הכתובים מדברים על כך בקול נקי וברור, אם רק נקרא ונשמע.
בראש ולראשונה, בואו לא נהיה כמו אנשים דתיים שמחפשים פסוק או מצווה שתגדיר בדיוק מה אסור ומה מותר כדי שרק נהיה “בסדר”. חשוב להבין את לב העניין. כתבי הקודש נכתבו בתור סיפור, ובין דפי הסיפור שזורות לנו מצוות. אבל ברוב המקרים אנחנו קוראים סיפורת שמעבירה לנו את הלך הרוח של אלוהים, מוסר ולקחים. אין בשום מקום בכתובים סיפור שמתאר יחסי מין מחוץ לנישואין כדבר חיובי. פשוט אין!
התנ”ך מתחיל בפסוקים שכולנו מכירים. עוד לפני החטא אלוהים אומר לנו בדיוק לשם איזה מערכת יחסים הוא ברא אותנו מיניים: כתוב בבראשית ב 25-24 “עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.”
בואו ננתח קצת את הפסוקים האלו:
מהם הלקחים שאנחנו מבינים על נושא זה משאר סיפורי התנ”ך (למשל דוד ובת-שבע, שמשון ודלילה…)? גבר שמקיים יחסי מין עם אישה שאיננה נשואה אליו, איננו גיבור, הוא לוקח לעצמו את מה שלא שייך לו ובלי לקבל על עצמו את האחריות שנלווית לקשר כזה. אישה שרוצה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין לא עושה מעשה רצוי, אלא בקלילות לב נותנת את הגוף שלה כדי לקבל גבר שאינו שייך לה. המעשים של שניהם מעידים על חוסר הבנה בנוגע לאהבה, הקרבה והתמסרות.
ספר משלי מעמיד לאורך כל העמודים שלו את החוכמה כנגד הכסילות. הוא מדבר על שניהם, על הגבר ועל האישה. משלי ז 7 מכנה גבר שנכנס אל האישה המפתה אותו נַעַר חֲסַר־לֵב. סימו לב שהוא בוחר להיכנס אליה (פס 8). משלי ט 13 מכנה את האישה שמזמינה אותו אֵשֶׁת כְּסִילוּת. כלומר, הם לא אנשי חוכמה, וזה הלקח שאותו מדגיש ספר משלי אשר כל הזמן מפציר לקורא לבחור בחוכמה, גם אם יש לה מחיר כאן ועכשיו. אותם אלה שרוצים סיפוק עכשיו, ולא מוכנים להתמודד נכונה עם התאווה שלהם למען הטוב ביותר שעוד מחכה להם, אינם בוחרים בחוכמה. בעיניהם “מַיִם־גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.“ (משלי ט 17). שניהם יודעים שמה שהם עומדים לעשות הוא לא טוב, אך הדבר מאוד מפתה אותם בדיוק בגלל הסיבה הזאת.
אגב, רבים מהזוגות שמגיעים לטיפול מיני (מאמינים ולא מאמינים) מעידים שכך קרה להם. שדווקא לפני הנישואין הם בקושי יכלו להתאפק והתקשו לשמור על עצמם בלי מגע מיני, ורצו זה את זה כל הזמן. הם חשבו שאי אפשר לחיות בלי מין. אבל אחרי החתונה פתאום החשק של אחד או של שניהם נעלם. לא כי המין ביניהם היה רע, אלא כי עכשיו זה מותר וכבר לא מפתה. הם כבר לא ראו במפגשים ביניהם משהו מרגש כי הם גם ככה נפגשים כל יום. עכשיו כדי לקיים יחסי מין הם צריכים לקבוע זמן מראש בתוך השבוע המלא ועמוס שלהם. האינטימיות ביניהם הופכת רק לעוד משהו שצריך לתקצב לו זמן ומשאבים. וככה, הרבה זוגות פתאום משוכנעים שבעצם אפשר גם להיות נישואים בלי לקיים יחסי מין בכלל. קשה להאמין, אני יודעת, וגם זה ממש נוגד את הכתובים שמשבחים ומאשרים יחסי מין בתוך נישואין (משלי ה 19-18, קור”א ז 2-1).
אוקיי, אבל… מה אם כל הפסוקים האלו נכתבו רק כדי להזהיר מפני ניאוף וכדי להגן על נשים בתרבות העתיקה? היום, אחרי מהפכת המין בעולמנו, האישה חופשיה לפרנס את עצמה ואיננה זקוקה עוד לגבר. היום יש לנו אמצעים למניעת היריון והגנה מפני מחלות מין. היום בהחלט גבר, אבל גם אישה, יכולים להיות פעילים מינית ואחר כך להתחתן ולהביא ילדים כשהם מרגישים מוכנים… ומין זמין בכל מקום… אבל האם זוהי דרכו של אלוהים?
בבלוג הבא נפנה לברית החדשה כדי לראות מה יש לה להגיד בנושא.
© מא-מין 2025
בבלוגים האחרונים עסקנו בנושא יחסי מין לפני נישואין ולמדנו מה יש לכתובים בנושא. אין ספק שהבנו שהכתובים אכן עוסקים בנושא
נזכיר שנייה שמה שאנחנו רואים היום, הוא לא דבר חדש. בתקופת הברית החדשה היה מקובל שגבר יישא אישה אחת. כך
החיים בחברה המערבית העכשווית שבה אנו חיים לצד הרצון לחיות על פי אמות המידה של הכתובים בנוגע למיניות שלנו, הולכים