החשיבות של השקפת עולם

נושא המיניות הוא מורכב ואינו נושא שקל לנו לגשת אליו. הסיבה לכך היא שבעולם היום נושא המיניות שווה לנושא הזהות כאשר הרגשות שלנו הם שקובעים את האמת על עצמנו. ההרגשה שלי על עצמי היא גם האמת שלי, והיא מגדירה אותי. לכן, לפני שנעסוק היום במין ובמיניות נדבר קודם כול על זהות ואיך אנחנו מגדירים אותה.

פילוסופיות רבות השפיעו ועודן משפיעות על האופן שבו החברה שלנו מגדירה אמת, זהות ורגשות. אבל – וזה חשוב להסביר לכולם – מה שהיום נחשב כברור מאליו לא תמיד היה כך. אני כותבת את המאמר הזה למענכם, אחים ואחיות במשיח, לאלה מכם שמנסים בעצמם להבין איך הגענו למקום הזה בחברה שלנו, ואולי גם לעזור לאחרים. כשאנחנו מבינים בנושא מסוים, אנחנו יכולים לבחור מתוך ידע את הדרך שלנו. בואו נסתכל על הפילוסופיות הכי חשובות ואיך הן משפיעות על השקפת עולמה של התרבות המערבית היום.

האסכולה הרומנטית

פילוסופיה שעסקה בעיקר באומנות, ספרות, מוזיקה ואקדמיה באמצע המאה ה-19 והדגישה, מעל הכול, רגשות ואינדיבידואליזם. ז‘אן–ז‘אק רוסו, פילוסוף באמצע המאה ה-18, נחשב לאבי האסכולה הרומנטית. הוא האמין שבני אדם במהותם טובים. ואם בני אדם טובים, אזי גם הרגשות והדחפים שלהם טובים.

אקסיסטנציאליזם

לצד האסכולה הרומנטית גדלה באירופה גם פילוסופיה חדשה בשם אקסיסטנציאליזם. כשמה, הפילוסופיה הזו הדגישה את החשיבות של הקיום עצמו בחופש ואותנטיות. הכי חשובה הייתה החוויה של “כאן ועכשיו” לכל אדם באשר הוא. לפי האקסיסטנציאליזם כל אחד ואחת אחראים ליצור בעצמם משמעות ומטרה בחיים שלהם, בלי כל צורך בדת כלשהי. אחד הפילוסופים הגדולים של האקסיסטנציאליזם היה סורן קירקגארד. הוא חי בתחילת המאה ה-19, וטען שאמת משתנה מאדם לאדם ושאלוהים אינו מי שמספק משמעות או מטרת חיים נשגבות. את האמת האישית אפשר לגלות דרך מעשים או חוויות ולאחר גילויה כל אדם – כך לימד קירקגארד –אחראי ליצור ערכים, משמעות וזהות על בסיס האמת שלו.

ניהיליזם

הניהיליזם היא פילוסופיה שהתפתחה בעקבות האקסיסטנציאליזם ועל פיה אין לחיים בכלל משמעות או ערך מהותיים. פילוסוף בשם פרידריך ניטשה שחי בסוף המאה ה-19 נחשב להוגה הדעות העיקרי של הניהיליזם. הוא הכריז ש“אלוהים מת” ולימד שכל אדם חייב להשתחרר מכל מוסר דתי ולברוא את עצמו מחדש. המסקנה שהסיק מרעיונותיו הייתה דווקא הגיונית: “בלי אלוהים אין ערך הטבוע בבני אדם, ואם אין לנו ערך הטבוע בנו, ערך שהוא מעבר לקיום עלי אדמות, אזי אין לחיים שלנו משמעות נצחית“. ניטשה המשיך וטען שבני האדם חייבים לקחת את המקום של אלוהים, לייצר לעצמם ערך ולפתח את מטרת החיים שלהם. הם עושים זאת על פי הדחפים והחשקים שלהם.

הפילוסופיות האלו השאירו בני אדם בלי בסיס אמיתי שעליו יוכלו לבנות זהות ומשמעות. החוויה הגשמית הפכה לאליל, שאליו כל דבר חייב לסגוד. עד אמצע המאה ה-19 אנשים חשבו על מיניות כרגש וכהתנהגות, ולא כזהות, אבל הגיע השלב שבו הייתה הקרקע מוכנה לשינוי.

זיגמונד פרויד

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליטיקה, הגדיר בתחילת המאה ה-20 לראשונה את הדחף המיני שלנו כזהות מרכזית ובעקבות זאת חילק בני אדם לקטגוריות המבוססות על משיכה מינית: הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. לפני זה לא הייתה מילה לאדם עם משיכה חד–מינית. היה זכר ונקבה, אבל זאת הגדרה רק של הגוף שלנו, לא של מה אנחנו מרגישים, ורגשות – כמו שאנחנו יודעים – בשלב הזה נחשבו כמרכזיים לזהות שלנו. כלומר, כך ההטענה, אלוהים לא נתן זהות מינית לאדם וכתחליף האדם צריך להגדיר את עצמו לפי רגשות והתנהגות. תפיסה זאת עודה רווחת מאוד היום בין הפילוסופיות החילוניות.

היום נראה לנו מקובל ומובן מאליו שהמיניות שלנו היא חלק מרכזי בזהות שלנו, ושאנחנו חייבים לפעול על בסיס הרגשות שלנו. אבל חשוב שנזכור שזה לא תמיד היה ככה.

העיוות של המיניות

הפילוסופיות האלו עיוותו את ההבנה שלנו בנוגע למיניות שלנו. בעבר אנשים ראו במיניות שלהם רגש או התנהגות, אבל אחרי פרויד הפכה המיניות שלנו גם לזהות שלנו. זה כבר לא עוד מה שאנחנו מרגישים ועושים, אלא מי אנחנו. כאשר מישהו היום אומר “אני הומו” או “אני לסבית“, אין הדבר מתאר את הרגשות או את הדחף המיני שלהם בלבד, אלא את זהותם.

ולמה זה משנה? המילים שלנו מבטאות חשיבה, והחשיבה שלנו משפיעה על הבחירות והתנהגויות שלנו. מה שאנחנו חושבים על הזהות שלנו קובע את הבחירות שאנחנו בוחרים, את מעגל החברים שלנו ומה שאנחנו עושים עם הזמן שלנו. הנטייה שלנו היא להקיף את עצמנו באנשים שמסכימים איתנו ובכך ממשיכים לקבע את הזהות שלנו.

העולם הפוסטמודרני

אז איפה אנחנו היום? המוסר של היום הוא מוסר חילוני פוסטמודרני. חילוני טוען, כמו האקסיסטנציאליסטי והניהיליסטי, שהחברה שלנו בגדול דוחה את הקיום של אלוהים, או לכל הפחות את הקיום של האלוהים שקובע לנו את צורת החיים שלנו. מוסר פוסטמודרני מתבסס גם הוא על הפילוסופיה של סורן קירקגארד ומאמין שאין אמת אבסולוטית. בני אדם בחברות מערביות, תחת השפעת האינטרנט, מאמינים שבהיעדרות סמכות נשגבת הם “חופשיים להיות מה שהם רוצים להיות ולעשות מה שהם רוצים לעשות“. אין דבר שהוא מעל הסמכות האנושית. אני הסמכות של עצמי. המטרות של כל אחד בדרך כלל כוללות הגשמה עצמית והשגת חלומות אישיים. רוב האנשים היום מסכימים שהדרך הכי טובה למצוא את עצמך ואת מי שאתה, זה להסתכל פנימה. כדי לחוות הגשמה בחיים האלו, אנחנו חייבים להגשים את החלומות שלנו ולפעול על בסיס הדחפים והחשקים שלנו. לסיכום, זוהי השקפת העולם הפוסטמודרנית:

🔹 הרגשות מדריכים אותנו

🔹 אושר הוא מטרת החיים

🔹 שיפוטיות היא החטא הגדול ביותר

🔹 אהבה מתבטאת באישור של האדם כמו שהוא

ומה הכתובים אומרים?

האם הכתובים מתעלמים מרגשות? לא, רגשות חשובים גם בכתובים. אבל, הם לא מה שמדריך אותנו למטרה הנכונה. האם אלוהים רוצה שנהיה מאושרים? ודאי שהוא רוצה. אבל בעולם שלנו השאיפה לאושר היא מטרה קצרת טווח. אלוהים ברא אותנו והוא יודע מה יגרום לנו להיות מאושרים באמת, מסופקים ושמחים בחלקנו. ומה בנוגע לשיפוטיות? הכתובים מגנים שיפוטיות. אבל, בימינו, אדם שיפוטי הוא אדם שאינו מקבל או דוחה את הבחירות שמקבל אדם על החיים שלו. אהבה נמדדת בתמיכה: פשוט לא להגיד כלום, אלא לקבל ולתמוך. הכתובים מגדירים אמות מידה אחרות לגמרי:

🔹 הכתובים הם שמדריכים אותנו (תהל‘ קיט 105)

🔹 עלינו להידמות למשיח כמטרת החיים (אפס‘ ה 2-1)

🔹 החטא הגדול ביותר הוא דחיית המשיח (מתי טו 23-21)

🔹 אהבה משמעה לדבר את האמת באהבה למען ישועת כולם (יעקב ה 20-19)

בהשקפת העולם של הכתובים, הדחפים שלנו הם לא מה שיגדירו את הזהות שלנו, את המטרה והמשמעות בחיינו. אבל כאשר הדחפים שלנו יעלו בקנה אחד נדע מהו סיפוק אמיתי ונמצא משמעות נעלה בחיינו.