מיניות בריאה ברווקות

במאמר האחרון עסקנו בשאלה האם לרווקים יש רגשות מיניים למרות שהם לא מקיימים יחסי מין? הבנו שהמיניות שלנו היא הרבה יותר מקיום יחסי מין. היא כל מה שאנחנו מסמלים בתור זכר או נקבה בעולם של הבורא. אלוהים ברא אותנו מיניים, זאת אומרת שהוא ברא אותנו עם צורך עמוק ומובהק להיות בקשר, איתו ועם בני אדם אחרים. אם המעשים או המחשבות המיניים שלנו אינם כוללים את אלוהים ולא משבחים אותו פספסנו את מטרת המיניות שלנו.

אלוהים הוא שברא אותנו עם המיניות שלנו ולכן איננו צריכים להתכחש לדחף המיני שלנו אלא להכיר בזה שיש ימים שהמאבק הוא קשה, לעיתים כלל לא ולעיתים איפשהו באמצע. מערכות יחסים הן דבר מורכב. הגוף והדחף המיני שלנו יכולים לגרום לנו לשאול מה מותר ומה אסור בתחום המיני. תקופת הרווקות מלאת ספקות ותהיות, שאלות ושיקולים. אז איך נוכל למצוא את הדרך שלנו בתוך המבוך הזה של רגשות ותשוקות?

האם זה משבח את אלוהים?

השאלות שצריך לשאול הן:

🔹 האם ההתנהגות שלי משבחת את אלוהים, האם לא?

🔹 האם אני מתחשב קודם כול באחר או רק בצרכים שלי?

🔹 מי במרכז? אלוהים או הרצונות שלי?

🔹 על מה מעידים המעשים שלי, על אהבת עצמי על או אהבת האחר ואהבת המשיח?

מי שמאמין באלוהים חייב לשים אותו ראשון ולהיכנע לדברו מתוך אמונה שהבורא מכיר אותנו הכי טוב ויודע מה טוב לנו בטווח הארוך. אבל יש יותר מזה. אלוהים רוצה למלא אותנו ולקחת את המקום בליבנו. הוא לא רק אומר לנו להתכחש לעצמנו ולשאת את הצלב (מתי טז 26-24). הוא גם רוצה למלא אותנו בנוכחות שלו (מתי יא 29-28). לנוכחות הזו כולנו זקוקים – רווקים ונשואים.

השאלה היא לא כמה דחף מיני אצליח להדחיק, אלא כמה מאלוהים אצליח להכניס אל תוך ליבי? אם אהבתי לאלוהים גדולה מהאהבה שלי לעצמי, קל יהיה לי יותר להקריב מעצמי ולהרחיק מעליי פיתויים.

כאשר אלוהים ממלא את ליבנו העולם פתאום נראה פחות מפתה, פחות צבעוני, פחות מושך, פחות טוב, פחות משכנע… פשוט פחות.

כן, זה קשה לא לממש את הדחף המיני שלנו, אך אמונה באלוהים דורשת ציות לאלוהים. ומי שלומד ברווקות לנהל את הדחף המיני נכון, ירוויח כל החיים.

חברויות טובות נבנות בחוכמה

בכל הנוגע למערכות יחסים בין-אישיות חשוב שנהיה חכמים. לא רק בחברויות עם המין השני אנחנו זקוקים לריסון עצמי ומודעות עצמית. גם בחברות עם אותו מין אנחנו יכולים להסתבך עם מערכת יחסים לא בריאה. כל מערכת יחסים בריאה נמצאת איפשהו בשלבים הבאים ומתפתחת לפיהם:

שלב ראשון: ההיכרות – לאסוף מידע כללי על האחר. לחיות כאחים ואחיות באמונה.

שלב שני: מפגשים חברתיים – נפגשים בקבוצות וקהילה, בלימודים, בין חברים, ממשיכים להכיר ולראות את האחר במצבים שונים ורלוונטיים לנו.

שלב שלישי: בילויים מיוחדים – מבלים גם במסגרות יותר מיוחדות של קבוצות קטנות או אפילו אחד על אחד בטיולים או אירועים שמעניינים את שני הצדדים.

עד השלב השלישי החיבור בינינו לבין האחר כולל גם אחרים. לכולנו יש מסגרות חברתיות שונות עם אנשים שונים. כמה מתוכם יכולים להפוך לחברים קרובים עם אינטרסים דומים שאיתם נבלה גם מחוץ למסגרת החברתית שלנו. עד כה המטרה הכי גדולה היא היכרות ובילויים במצבים רבים ושונים. עלינו לחיות בשלום עם כל בני אדם (רומים יב 18).

השלבים הראשונים מבהירים לנו אם, כעיקרון, אנחנו מסוגלים להתחבר לאותו אדם או במקרה זוגי, לחיות איתו. כלומר, האם נעים לנו בחברתו? האם השיחות מעניינות ומכבדות? האם הקשר הדדי?

שלב רביעי: קשר רגשי – אם נבלה לעיתים תכופות עם אדם אחר, הרגשות שלנו כלפיו ישתנו וחשוב שנהיה מודעים לזה. אם אנחנו פתאום מקנאים כשהוא מדבר ומבלה עם אחרים ולא רק איתי, זה סימן שהתפתח קשר רגשי עמוק יותר. זהו השלב שבו יש בנו תקווה לרגשות הדדיים ושאם מתפתח ויכוח או פרידה הלב כבר כואב.

אם מדובר בחברות בין מינים שונים, זה השלב להגדיר את מערכת היחסים ולהבין האם הרגשות הדדיים. אם מדובר בחברות עם אדם מאותו המין, חשוב שנקפיד על מערכות יחסים נוספות ונטפח עוד חברויות ברמה דומה, כי איננו רוצים לפתח חברות אקסקלוסיבית חד-מינית שמתפתחת מעבר לשלב הרביעי.

שלב חמישי: קשר רוחני – בשלב זה אנחנו מתחילים להתפלל יחד, לשוחח שעות על אמונה, פילוסופיות החיים, מטרות וחלומות. זה השלב לבדוק האם אנחנו באמת מתאימים והאם בכלל עדיין נוכל להוציא את האדם הזה מהחיים שלנו. כלומר, ברגע שהקשר מקבל ממד גם רגשי וגם רוחני, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם זהו האחד או האחת בעבורנו ולצעוד בביטחון לכיוון של נישואין.

שלב שישי: הקשר הפיזי הוא השלב האחרון החותם את מערכת היחסים. הקשר הפיזי מתחיל בתוך זוגיות ומתפתח יחד איתה. השלב האחרון של הקשר הפיזי, קיום יחסי מין, שייך לפי הכתובים אך ורק לנישואין (בראשית ב 25-24, הראשונה לקורינתים ז 2). עד החתונה יש הרבה שלבי ביניים של מגע וזוג חכם מדבר על גבולות מוקדם במערכת יחסים וחוזר על השיחה הזאת לעיתים עד לחתונה. בהמשך כמה מחשבות.

השאלות לגבי מגע וגבולות

על בסיס מה שלמדנו על אהבת האלוהים ועל השלבים בהיכרות, ננסה להבין איזה מגע מותר ומהם הגבולות.

לפי דעתי רובנו יודעים בתוכנו את התשובות לשאלות האלה. אבל אין ספק שקשה לנו להפוך את מה שאנחנו יודעים מהלכה למעשה. זה קשה. הדבר נוגד את התרבות של העולם סביבנו. זה דורש מאיתנו להתכחש לדחף המיני עכשיו למען פרי שנניב בעתיד. אז אסיים את זה במילים הכי פשוטות שיש: “וְאָהַבְתָּ… בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים (מתי כב 40-37).”

במילים עוד יותר ברורות: “לָכֵן כָּל מַה שֶׁתִּרְצוּ שֶּׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם, כֵּן גַּם אַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם, כִּי זֹאת הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים” (מתי ז 12). חשבו על האחר כעל נכבד מכם. כעל קדוש בעיני אלוהים. כעל אח או אחות באמונה. דברו על גבולות המגע ואיפה שניכם מסכימים שאינכם עוברים גבול.

לכן, דברו אמת. אם הרגשות שלכם משתנים, דברו על זה. אין צורך להסתיר, כי אם אין הדדיות ברגשות שלכם, עדיף לדעת מאשר להמשיך לחלום ולדמיין. דברו בכנות ובפתיחות – דברו יחד על גבולות במגע הגופני ביניכם. מה בסדר, מה לא? מתי כן, מתי לא? איפה כן, איפה לא? אם זאת חברות שלא תוביל לנישואין, לא תצטערו שדיברתם על זה. ואם כן, אתם תרוויחו מפתיחות גם בתחום המיני מהתחלת קשר הנישואין שלכם.

נהגו עם ריסון עצמי – המגע ביניכם צריך להתאים לרמת ההתחייבות. כך תתברכו ממלוא הברכות של אלוהים במיניות הזוגית שלכם.

לסיכום

כדי לחיות לאור הכתובים כרווקים מיניים אנחנו חייבים לזכור כל הזמן את האמת של אלוהים ולעודד זה את זה. לפעמים המאבק קשה והסביבה לועגת לנו ומפתה אותנו. חשבו על פסוקים כמו מהראשונה לפטרוס א 12: “הֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם בַּגּוֹיִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים בְּיוֹם פְּקֻדָּה עַל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָם הִשְׁמִיצוּ אֶתְכֶם כְּעוֹשֵׂי רָעָה.”

הרימו את העיניים לשמיים ולעתיד המובטח לכם ואל תצעדו בדרך הזאת לבד:

“יְהֹוָה מִי־יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי־יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ׃
הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ׃
לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה”